דיאב נ' מירס תקשורת בע"מ

החלטה

ביום 26.10.09, ניתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים שבמהלכה הורה בית המשפט על השבה כספית של 5,200 ₪, אשר לטענת התובע שילם במסגרת דמי יציאה ממירס לאחר שנתבע בגין סכום זה בתביעה בסדר דין מקוצר בתל אביב.

הנתבעת פנתה לבית המשפט בטענה כי התובע הטעה את בית המשפט וכי אותם 5,200 ₪ מעולם לא שולמו כדמי יציאה ולכן נקבע דיון לאחר שכבר ניתן פסה"ד.

הנתבעת סמכה את ידה על הסכם הפשרה בתל אביב שבמהלכו שילם התובע סך של 7,075 ₪ וכי סכום הפשרה כולל תשלום בגין חשבוניות שוטפות ובגין הוצאות משפטיות שנגרמו לנתבעת ( לרבות עלויות איתור התובע, אגרת בימ"ש ואגרת הוצל"פ) ואינו כולל תשלום בגין דמי יציאה אשר לא שולם לנתבעת ע"י התובע, בניגוד לנטען ע"י התובע.

עלי להדגיש כי עמדה זו של התובעת מצא את ביטויה בכתב הגנה של הנתבעת, וחשוב היה שהנתבעת תתמוך עמדה זו גם בישיבה מיום 26.10.09, במהלכו למעשה ניתן תוקף של פס"ד להסדר בנוכחות נציגת הנתבעת עצמה.

בדיון מיום 23.3.10 למדתי כדלקמן:

ראשית, התביעה בת"א היתה על סך של 10,900 ₪ כסכום כולל, כאשר היא כללה במפורש את דמי היציאה. הסכום שהתובע נתבע לשלם בגין חשבוניות היה ע"ס של 5,000 ₪ בלבד. בפועל, הגיעו הצדדים להסדר של 7,075 ₪.

לטענת התובע, ההסדר ביטא גם את אותם דמי יציאה, ולראייה העובדה ששולמו סכומים גבוהים מ- 5,000 ₪ ולטענת הנתבעת העובדה שהתובע התחייב לאחר הסכם הפשרה לחזור ולהתחבר למירס ולאור ההוצאות שנגרמו לה, מעידות על כך שדמי היציאה לא נלקחו בחשבון.

עברתי על החומר ולא ניתן לומר שדמי היציאה לא נלקחו בחשבון ולא היו חלק מההסדר הכולל שהיה בין הצדדים בת"א.

התובע נתבע על סכום זה ובסופו של דבר הצדדים התפשרו כאשר לא נאמר שהנתבעת מוחלת לו על דמי היציאה.

עם זאת, צריך לזכור שדמי היציאה היו 5,200 ₪ ובוודאי שהתובע לא שילם את כל דמי היציאה, אלא חלק יחסי כלשהו.

אני סבור שהאיזון הנכון צריך להיות חלוקה כספית בין הצדדים של אותם 5,200 ₪, דהיינו 2,600 ₪ יישא בהם התובע ו- 2,600 ₪ תישא בהם הנתבעת.

זהו הפיתרון הנכון בסבך שנוצר ובשים לב לעובדה שהפשרה שאליה הגיעו הצדדים היתה בנוכחות נציגת הנתבעת בישיבה מיום 10/09.

אשר על כן, אני מתקן את פסה"ד מיום 10/09 באופן שהחיוב הכספי בגין דמי יציאה משתנה מ- 5,200 ₪ ל- 2,600 ₪.

ברצוני להעיר הערה נוספת – יש לזכור כי בהליכים בת"א לא היה התובע מיוצג וכי למעשה היו לו טענות קשות, כאלה או אחרות, כנגד מירס. הוא הסכים לפשרה ואולם למעשה הפשרה לא ריפאה את טענותיו שבגינן הגיש לאחר מכן תביעה, תביעה שבסופו של דבר שני הצדדים מצאו דרך להתפשר בה עד אותו מועד שבו פנו לביהמ"ש עקב טענה לטעות כזו או אחרת שרופאה על ידי בהחלטה זו.

ניתנה היום, ח' ניסן תש"ע, 23 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: